קובה – בין עבר להווה
האי הגדול ביותר בקריביים המרוחק רק 145 ק"מ מארה"ב ומונה כ-12 מליון בני אדם.בדומה למדינות קומוניסטיות ופוסט-קומוניסטיות אחרות לאחר קריסת ברית המועצות,קובה החלה לנקוט בצעדים מוגבלים לכיוון כלכלת שוק חופשי,כדי להקל על המחסור החמור במזון ומוצרים אחרים.הקובנים חשים אופטימיות זהירה באשר לשינויים החלים בארצם בעקבות פתיחת הכלכלה הסוציאלסטית,הנשלטת ע"י הממשלה.פתיחתה של קובה סוגרת פערים של למעלה מ-50 שנה.
קובנים רבים חיים עדיין בתנאים מחפירים,צעירים מתוסכלים חולמים על חיים טובים יותר במקום אחר,חירויות פרט רבות מוגבלות בקובה,התקשורת אינה חופשית,ולמרות כל זאת היא עוברת שינויים מרחיקי לכת ומבצעת רפורמות כלכליות ,קובה היום היא מדינה קומוניסטית שפניה לכיוון הקפיטליזם.כל זה אינו פוגע בשמחת החיים של הקובנים והמוסיקה הקובנית היא שילוב של ההשפעות האתניות הרבות,סגנונות ספרדיים אפריקניים,ג'אז קובני,ומוזיקת ריקודים כמו סון וצ'ה צ'ה צ'ה,המוזיקה היא לא רק אמצעי בידור והנאה עבור העם הקובני אלא דרך חיים הרואים בה דרך להשכיח ולו לרגע את העוני ותלאות החיים